מאירי על חולין קל״ו א

1 המעשרות דינן כתרומה ונמצאת תבואת השותפין חייבת במעשר ושותפות גוי כדין שביארנו בתרומה:

2 כבר ביארנו על בהמת השותפין שחייבת במתנות ומ"מ נשתתף בה אחד מן הפטורים פטור:

3 פירות של שותפין חייבות בבכורים לא נאמר בארצך אלא להודיע שאין הבכורים נוהגים אלא בארץ ובפני הבית וכן כתוב ראשית בכורי אדמתך תביא בית י"י אלהיך:

4 כסות שהיא של שני שותפין חייבת בציצית לא נאמר כסותך אלא למעט את השואלו שאין לו בה כלום ואף זו אינה פטורה אלא שלשים יום הא משלשים יום ואילך חייבת:

5 בית של שני שותפין אף הוא חייב במעקה לא נאמר גגך אלא למעט כנסיות ובתי מדרשות:

6 ראשית הגז כבר ביארנו במשנה שאינו נוהג אלא בארץ וכן ביארנו דין המתנות אם נוהגות בחוצה לארץ אם לאו בפרק שלפני זה:

7 התרומות אינן נוהגות אלא בארץ מן התורה ומתקנת נביאים היו נוהגות בארץ שנער מפני סמיכותה לארץ וכן התקינו החכמים הראשונים שיהיו נוהגות בארץ מצרים ועמון ומואב מפני שהם סביבות ארץ ישראל:

8 אע"פ שהתרומה אוסרת קודם הפרשתה משום טבל במתנות וראשית הגז אינו כן שהמתנות אע"פ שלא הורמו מותר לאכול מבשר הבהמה וכן ראשית הגז אינו אוסר את הגיזה ולא הנאתה ואין בהנאתה לא מיתה במזיד ולא חומש בשוגג כתרומה וכיון שנתן ראשית הגז נפטר ואין מתנה עוד אחריה ממינה כמו שיש בתרומה שבאין אחריה מעשרות וכן אינו דומה לתרומה בענין חדש על הישן שהתרומה אין תורמין ממנה מן החדש על הישן וראשית הגז יש לו להפריש בו מן החדש על הישן ואם גזז שתים בשנה זו ושלש בשנה זו מצטרפות:

9 כבר ידעת שסוריא לא היתה כבוש רבים ומתוך כך אין חיוב תרומה ומעשרות שבה מדברי תורה אלא מדברי סופרים מעתה מי שקנה שם קרקע מן הגוי ויש בה קמה אם הביאה שליש ביד גוי פטורה מכל וכל ואם לא הביאה שליש ביד גוי ונגמרה ביד ישראל הואיל וקנאן עם הקרקע חייב בתרומות ומעשרות:

10 חמורה בדומה לזו ראשית הגז שאם לקח ישראל מן הגוי גז צאנו פטור מראשית הגז אפי' קודם שגזזה אלא שמגדולי המחברים פירשוה לאחר שגזזה אבל אם לקח הצאן לגיזתן ר"ל לגיזה העתידה להתגדל בהם חייב בגיזה ואע"פ שגדלה הגיזה ברשות הגוי: